בית המכס ומע"מ ירושלים נ' שיווק וסחר בע"מ ואח'

גזר דין

רקע

כתב האישום בהליך זה הוגש ביולי 2011. בראשית 2013 הועבר ההליך לשמיעת הוכחות בפני, החל מיום 30.5.13. בתום הבאת הראיות, בהכרעת דין מיום 16.1.14, הרשעתי את הנאשמים בעבירה של ניכוי מס תשומות בלי שיש להם מסמך לגביו ובמטרה להתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 117(ב)(5) ו-117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן: "חוק מע"מ").

נסיבות ביצוע העבירות פורטו בהכרעת הדין. בתמצית, נקבע כי בדוחות התקופתיים לשנים 2005-2009, אותם הגישה הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") בידי הנאשם 2 שהיה מנהלה (להלן: "הנאשם"), נוכה מס תשומות בסך של 1,135,014 ₪. זאת, בהיסמך על חמישים ושמונה חשבוניות על שמן של שמונה חברות שונות בהן נרשמו עסקאות בסך כולל של 8,346,480 ₪. בפועל דובר בחשבוניות פיקטיביות, שכן החברות הנדונות לא ביצעו ולא התחייבו לבצע עסקה עם הנאשמים.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה הדגיש את משכן של העבירות ואת סכום המס ממנו התחמקו הנאשמים, את הפגיעה שגרמו לערכים המוגנים ואת הרווח שצמח להם מן המעשים. מספר החברות שחשבוניותיהן שימשו את הנאשמים מעיד לשיטתו על שיטתיות ותכנון. עוד נטען שאין לקבל אפשרות לפיה העבירות בוצעו מתוך מצוקה, וזאת לנוכח טענת הנאשם לפיה הנאשמת ביצעה עסקאות בהיקף של מיליוני ₪. הוצג כי המחדל לא הוסר. על רקע זה, טענה המאשימה למתחם ענישה שבין עשרים לשלושים ושניים חודשי מאסר, מאסר על תנאי וקנס בסכום שבין חמישים למאה אלף ₪. המאשימה עתרה לגזור על הנאשם עשרים וארבעה חודשי מאסר, מאסר על תנאי וקנס בסך תשעים אלף ₪. לגבי הנאשמת עתרה לקנס סמלי, היות ואינה פעילה.

ב"כ הנאשמים ביקש להקל עם הנאשם ולהסתפק במאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, ובקנס נמוך שיחולק לתשלומים. הוצגו נסיבותיו האישיות של הנאשם: אב לארבעה ילדים התלויים בו למחייתם, אשר עובד כנהג שכיר ומשתכר כ-4,000 ₪ בחודש. לנאשם אין עבר פלילי. נטען כי הנאשם סובל ממצוקה כלכלית והוגשה רשימת תיקים בהוצל"פ (ענ/1) ובה חובות בהיקפים של למעלה ממאתיים אלף ₪. יצוין, כי הרשימה הונפקה ביום 26.6.12. בנוסף נטען כי הנאשם סבל בעבר ממחלת לב ועבר צינתור. אפשרתי להגנה שהות להגיש מסמכים לעניין זה, אך המועד שהוקצב חלף ועד למועד שימוע גזר הדין לא הוגש דבר. ההגנה הוסיפה וטענה, כי חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות מצדיק הימנעות מגזירת מאסר בפועל וזאת בהתאם לגישה המקובלת לשיטתה בבתי המשפט.

כל אחד מן הצדדים הציג פסיקה לתמיכה בעמדתו.

מתחם העונש ההולם

הגשת דוחות כוזבים לאורך מספר שנים, שבכל אחד מהם שימוש בחשבוניות שונות, עשויה להוות מספר עבירות פליליות וכן מספר "אירועים" כלשונו של סעיף 40יג לחוק העונשין, תשל"ז-1977. עם זאת, במקרה דנן בחרה המאשימה לייחס לנאשמים בכתב האישום עבירה אחת כמפורט בפיסקה 1 לעיל, ובהתאם הרשעתם. על רקע זה ייקבע מתחם עונש אחד לעבירה זו.

הנאשמים חטאו במעשים חמורים. בעבריינות המס כיעור ייחודי, הגלום בנכונות העבריין להוציא עצמו מגדר הכלל ולהתחמק ממילוי חובה אזרחית בסיסית לשם העשרת כיסיו ותוך פגיעה באחרים הנדרשים לעול כלכלי מוגבר כדי למלא את החוסר שיצר. הפרת דיני המס הפכה זה מכבר לתופעה רחבה, המסבה נזק כבד ועקבי לקופת הציבור וכך פוגעת בכל רבדי האוכלוסייה ובכלל זה בשכבות החלשות הנסמכות על המשאבים הציבוריים המדולדלים. נזקיה כוללים גם פגיעה באמון הציבור בשלטון החוק, ושכיחותה יוצרת את הרושם השגוי לפיו מדובר בעשייה ש"בתחום האפור" של הדין הפלילי. חומרת העבירות מודגשת בדרך ביצוען, במחשכים ובדרכי ערמה, באופן המקשה על איתורן, חקירתן, והעמדת המעורבים לדין (ראו למשל ע"פ 2407/05 מן נ' מדינת ישראל, פיס' 4 (פורסם בנבו, 11.7.05)).

על רקע חומרת התופעה ונזקיה הכבדים, גובשה בפסיקה מדיניות ענישה השמה דגש על עונשי מאסר כמענה עונשי הולם, המכוון לצמצום היקף עבריינות המס ולהבהרת הפסול שבה בעיני העבריין הספציפי והציבור הרחב. מדיניות זו מנחה, ככלל וכאשר שיעור אי תשלום המס הינו גבוה, לגזירת עונשי מאסר בפועל. לעניין זה ראו ע"פ 3829/13 שניידר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.10.13), רע"פ 7790/13 חיים נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.11.13), עניין מן הנ"ל וכן רע"פ 254/06 קעדאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.6.06). עוד לפי מדיניות זו, יש ליתן משקל בכורה לאינטרס הציבורי במיגור התופעה ובמענה עונשי הולם, וזאת על פני נסיבותיו האישיות של העבריין שעשויות לסגת בפני השיקולים הנוגדים (עפ"ג (י-ם) 9796-07-13 אבו חטאב נ' מדינת ישראל, בפיס' 6 (טרם פורסם, 24.2.14)).

לצד אלה, מודגשות חומרת מעשי הנאשמים ומידת אשמם במספר מאפיינים שבהתנהלותם הפלילית.

תחילה, מדובר במעשים אשר נמשכו לאורך השנים 2005-2009. הן משך התקופה במהלכה השתמטו הנאשמים מתשלום מס כדין, והן העובדה שלא דובר במעידה חד פעמית אלא באקטים חוזרים ונשנים של הגשת דוחות כוזבים לרשויות המס, מחדדים את הפגם שבעבירה. המדובר בהונאה שיטתית של הרשויות לצורך התחמקות ממס.

לכך מתווסף סכום המס הגבוה, מעל למיליון ₪, מתשלומו השתמטו הנאשמים באמצעות ניכוי התשומות הפיקטיבי. באופן זה גרמו נזק כבד לקופת הציבור, בשלו הורשעו בעבירה שבוצעה בנסיבות מחמירות. הנזק לא הוטב גם לאחר חשיפת העבירות כך שהפגיעה נותרה בעינה, דבר המחדד את השיקול הגמולי כבסיס לענישה (סעיף 40ט(א)(4) לחוק העונשין).

לצד עצם העבירות והיקפן, יש ליתן את הדעת לנסיבות ביצוען.

הנאשמים עשו שימוש בחשבוניות על שמן של שמונה חברות שונות. בהכרעת הדין עמדתי על התמונה שהתקבלה בנוגע לרובן המכריע של החברות: "חומר הראיות מציג תמונה של שורת חברות שקיימים סימני שאלה באשר לאופן פעילותן וכן אזכורים למעורבות של חלקן או של הפועלים במסגרתן בעבירות על חוקי המס. חברה אחר חברה, התגלו רישומים כוזבים של בעלות, אינדיקציות להפצת חשבוניות וכיוצ"ב אלמנטים המתיישבים עם שימוש בחברות להפצת חשבוניות כוזבות" (פיס' 34 להכרעת הדין). בכלל זה התייצבו בבית המשפט עדים ששמם הופיע במסמכי רשם החברות כבעלי מניות של אותן חברות, אך הכחישו שהיה להם קשר עמן; עד נוסף שטען כי החברה הרלבנטית "נגנבה" ממנו בדרך של העברת רישום הבעלות שלא על ידיעתו ושימשה להוצאת חשבוניות דרך "איש קש"; ובעלי תפקיד בחברות הנדונות שלהם עבר פלילי משמעותי בעבירות על דיני המס.

גישתם של הנאשמים לחברות ממין זה, מדברת בעד עצמה. במסגרת עבריינות המס המוכרת מהליך זה ומהליכים אחרים התפתחה "תעשיה" של שימוש פגום בתאגידים לצורך הנפקת חשבוניות כוזבות ושימוש בהן. זאת, תוך זיופי רישום, שימוש באנשי "קש" וכיוצא בזה פעולות שנועדו להסתיר את טיבה האמתי של הפעילות ואת זהות העוסקים בה. יכולתם של הנאשמים לעשות שימוש ב"תעשיה" זו לצרכיהם, ולא בחברה אחת אלא בשמונה חברות שונות, מעידה על מעורבות של ממש בעולם עברייני המס.

לכך מתווספים אלמנטים נוספים בהתנהלותם של הנאשמים, עליהם עמדתי בהכרעת הדין: ניהול פעילות של מיליוני שקלים במזומן, "החלפה" בדיעבד של חשבוניות שהוגשו לרשויות המס בחשבוניות של חברה אחרת, והפסקת פעילות הנאשמת לחלוטין בעקבות החקירה שנפתחה נגדם (פיס' 24-26 להכרעת הדין).

כל אלה מדגישים את מידת אשמתם של הנאשמים וממקמים את מעשיהם בגרעין הקשה של העשייה הפלילית הפיסקלית.